בשנתיים האחרונות התרגלתי להתעורר בערך בשלוש וחצי. לא בבהלה, לא מרעש — פשוט להתעורר, להסתובב, ולחפש עשרים דקות את התנוחה שתחזיר אותי לישון. בבוקר קמתי עם כאב בגב התחתון שנעלם אחרי שעה, אז אמרתי לעצמי שזה בסדר.
שאלתי חברות. כולן אמרו את אותו הדבר: ״גם אני.״ וזה הרגיע אותי מספיק כדי לא לעשות עם זה כלום במשך שלוש שנים.
מה שלא ידעתי על השינה שלי
הדבר שאף אחד לא אמר לי הוא שהתעוררות לילית חוזרת היא כמעט אף פעם לא ״הגיל״. ברוב המקרים היא סימפטום של משהו הרבה יותר פשוט: הגוף מחפש תמיכה שהוא לא מקבל, ומעיר אותך כדי שתזיז אותו.
מזרן ממוצע מאבד את רוב יכולת התמיכה שלו אחרי שבע עד עשר שנים. שלי היה בן שתים־עשרה.
כשמזרן מאבד גמישות, האגן שוקע והעמוד השדרה מפסיק להיות ישר. השרירים סביב הגב עובדים כל הלילה כדי לפצות, ואתה מתעורר לא מרוב כאב אלא מרוב מאמץ. זו הסיבה שאנשים מתעוררים שוב ושוב באותה שעה בערך — זה הרגע שבו השריר מוותר.
